ילד במתח הוא לא ילד פנוי
קשיי קשב וריכוז מזווית אחרת: לפני שמחפשים מה לא בסדר בילד, בודקים כמה מתח הוא סוחב, ומאיפה הוא מגיע.
יוחאי לשם, עובד סוציאלי קליני ומרצה להתפתחות הילד · 6 דקות קריאהבדקה אחת
- הרבה מקשיי הקשב והריכוז שאני פוגש קשורים למתח פנימי. ילד במתח לא פנוי ללמוד.
- תזזיתיות, התפרצויות וחוסר שקט הם לעיתים קרובות הדרך של הגוף לשחרר מתח.
- כשמורידים את המתח ומתאימים את החיים לטבע של הילד, הרבה פעמים גם הקשב משתפר.
טיול בהר הפוג'י
דמיינו שאנחנו יוצאים יחד לטיול על הר הפוג'י ביפן, רגע לפני התפרצות געשית. ואני אומר לכם: "בואו נשב כאן ונלמד יחד קטע פילוסופי." מה תענו? "יוחאי, אני לא פנוי. יש בי מתח עצום, כל רגע משהו יכול להתפרץ. רוצה ללמוד? בוא ניסע לשדה התעופה, נטוס הביתה, ושם נשב בנחת ונקרא."
זה לא שאין לכם יכולת להתרכז. פשוט במצב של מתח, אף אחד לא פנוי ללמידה. וכך גם הילדים שלנו.
המתח כשורש
מתח פנימי עומד מאחורי קשת רחבה מאוד של התנהגויות. וכל גוף, כמו כל דבר בטבע, שואף לאיזון. כשמצטבר בו מתח, הוא מחפש דרך לשחרר אותו. הדרך הזאת לא תמיד נראית יפה, אבל מבחינת הגוף היא עובדת.
כשהכוס מלאה, הגוף "פותח ברזים": תזזיתיות, התפרצויות, חוסר שקט גופני, ואצל חלק מהילדים גם טיקים, שמתח ידוע כמגביר אותם. מחקרים מראים שמתח ממושך משפיע על מערכות במוח שקשורות לקשב ולמוטיבציה, ובהן מערכת הדופמין. כלפי חוץ אנחנו רואים "ילד לא מרוכז". מבפנים, זה גוף שמנסה להחזיר לעצמו איזון.
זה שזה נראה לא נעים לסביבה, זו שאלה שלנו. את הגוף זה לא מעניין. הוא פשוט מנסה להתאזן.
הבריחה מהאריה
דמיינו אדם שבורח מאריה. המוח שלו מוצף בחומרים כמו אדרנלין ודופמין, והוא הופך לחד ומרוכז לגמרי. הוא רואה כל ענף וכל אבן, כי נפילה אחת והאריה תופס אותו. הוא בוחן את העץ הקרוב: אפשר לטפס עליו? יש לו הזדמנות אחת בלבד.
הוא מטפס. האריה מבין שהארוחה הלכה, וממשיך הלאה. ואז, אחרי כמה דקות, המוח נרגע והחומרים חוזרים להיספג. פתאום הוא מרגיש שמחה. הוא מתקשר לאשתו: "אני אוהב אותך, אל תשאלי, ניצלתי." הוא חושב על הילדים ומתמלא הודיה. ואז הוא נזכר שיש לו תפוח בכיס, מרגיש רעב, ונותן ביס.
כל הרגשות האלה לא יכלו לפעול בזמן הבריחה. הכל היה סגור, חוץ מדבר אחד: להיות ממוקד.
זו ההתנהלות הבריאה: המוח נדרך כשצריך, ואחרי שהסכנה חולפת חוזר למצב שבו אפשר להרגיש, לאהוב, להתחבר ולהיות רעב.
ומה עם ריטלין?
תרופות כמו ריטלין פועלות בדיוק על המנגנון הזה: הן מעכבות את ספיגת הדופמין חזרה, וכך הוא נשאר זמין יותר. זה מה שעוזר לרבים להתרכז. אבל מהזווית של הבריחה מהאריה, אפשר להבין גם את המחיר שחלק מהילדים משלמים: מפוקסים מאוד, פחות רעבים, ולעיתים פחות מחוברים לרגש, לשמחה ולקשר.
פתרון תרופתי
- עוזר לרבים להתרכז, ומהר
- לפעמים הכרחי, כשהקושי גדול ופוגע בילד
- אצל חלק מהילדים ירידה בתיאבון, קושי בשינה או קהות רגשית
- לא מטפל במה שממלא את כוס המתח
פתרון טבעי
- מטפל במקור המתח
- מחזק את הילד לאורך זמן
- לוקח זמן
- דורש שינוי בבית ובסביבה
סיפור מהקליניקה
הגיע אליי אברך שהתחיל לקחת ריטלין כדי להיות חד יותר בלימוד. בבין הזמנים, כשכולם יצאו לחופשה, הוא הפסיק בבת אחת, והרגיש שהוא שוקע בדיכאון ובתחושות קשות שהפתיעו אותו.
הסיפור הזה מלמד שכדור כזה הוא לא עניין של מה בכך. כל התחלה, שינוי או הפסקה של טיפול תרופתי נעשים רק בליווי רופא.
אני לא נגד תרופות, ואני לא בעדן באופן גורף. יש יתרונות וחסרונות לכל דרך. מה שחשוב הוא לבחור את הפתרון הנכון בזמן הנכון, בעיניים פקוחות שמבינות את ההשלכות.
מאיפה המתח מגיע
מקור ראשון: חיים שלא מתאימים לטבע של הילד. כל ילד נולד עם דרך משלו לפגוש את העולם:
ילד שנולד לעבוד עם הידיים, לפרק, לתקן ולבנות. כשמושיבים אותו כל היום רק לחשוב, מצטבר בו מתח.
ילד שאוהב לחשוב, לתכנן ולנתח. כשדורשים ממנו כל הזמן עבודת ידיים, גם בו מצטבר מתח, והוא לא יגיע להישגים.
ילדה שלומדת דרך התנועה והחוויה. כשמושיבים אותה שעות, רגליים מתחת לשולחן וידיים בצד, היא לא תהיה פנויה.
אף אחד מהם לא "בעייתי". כל אחד מהם יפרח במקום שמתאים לו, וייכנס למתח במקום שלא. כחברה, וכמערכת חינוך, אנחנו לפעמים יוצרים את המתח הזה בלי לשים לב.
מקור שני: ילד שלא צויד בכוחות. כשילד לא קיבל ביטחון עצמי ואמונה ביכולת שלו, כל מפגש עם העולם, מבחן, חבר חדש, משימה קשה, הופך לאיום. וכל איום כזה מוסיף עוד קצת מתח לכוס.
איך זה מתגלגל
ילד שחי בצורת חיים שאוגרת בו מתח, לא יהיה פנוי. בהתחלה רואים קשיי קשב וריכוז. ואם מצטרפות לזה עוד כמה סיבות, אפשר להגיע גם לקשיי התנהגות. החדשות הטובות הן שאפשר לעצור את הגלגול הזה בכל אחת מהמדרגות.
מה ההורים יכולים לעשות
במקום "מה לא בסדר בו?", לשאול: "מה ממלא לו את כוס המתח?"
ידיים, ראש או גוף? ילד שחי בהתאם לטבע שלו צובר פחות מתח.
תנועה, משחק בחוץ, ספורט, יצירה. לתת לגוף דרך בריאה לשחרר, לפני שהוא ימצא דרך בעצמו.
ביטחון ואמונה עצמית הם שריון. ילד שמאמין ביכולת שלו פוגש את העולם עם פחות מתח.
לפני שמבקשים ריכוז, מורידים את הלחץ. ילד רגוע הוא ילד פנוי ללמוד.
חשוב לדעת
הזווית הזאת לא באה במקום אבחון. לקשיי קשב, ובוודאי לטיקים, יכולים להיות גם רקע נוירולוגי וגורמים נוספים, ולכן כדאי להתייעץ עם רופא הילדים או עם איש מקצוע. ואם הילד מקבל תרופה, לא מפסיקים ולא משנים מינון בלי הרופא. אבל בכל מקרה, להוריד מתח ולהתאים את החיים לטבע של הילד עוזר כמעט לכל ילד.
שמרו ושתפו
רוצים לחשוב יחד על הילד שלכם?
אני מציע ליווי אישי להורים: נבין יחד מה ממלא לילד את כוס המתח, ומה אפשר לשנות בבית.
לכתוב לי במייל